אני שמנה ואוהבת את זה, לא באמת.

post1

אני שמנה ואוהבת את זה, לא באמת. /

החלום שלי הוא להיכנס לג'ינס ההוא, זה שקניתי בקיץ לפני ארבע שנים והתכוונתי ללבוש בחורף. בחורף כבר הייתי בהריון עם עידו ומתוך  25 קילו שהעלתי בהריון, 15 מהם עדיין צמודים אלי ולא נראה שיש להם כוונה להיפרד ממני, הג'ינס עדיין בארון עם הטיקט, מחכה לי.

בחיי שהייתי רוצה להחליף את החלום, הלוואי ויכולתי לקבל את עצמי בדיוק כמו שאני, ללבוש מה שבא לי, ללכת לים עם העבודה בבקיני ושכולם יקפצו לי, פשוט לאהוב את עצמי ככה, שמנמנה ומלאה במקומות הנכונים. אוף איזו קלישאה, מלאה במקומות הנכונים, כשאני מסתכלת במראה שום דבר לא נראה לי נכון.

אז קוראים לי ענת ואני אוהבת לאכול, אני אוהבת לאכול ממתקים והרבה הרבה פחמימות. לפעמים אני מצליחה לשכנע את עצמי שאני אוהבת גם ירקות, אבל על מי בעצם אני עובדת? אני אוהבת ירקות על הפיצה או בסלט עם הרבה מיונז, אני אוהבת לאכול ושונאת להיות שמנה.

מכירים את הילדים שתמיד הכריחו אותם לסיים מהצלחת והתחננו בפניהם לאכול רק עוד כפית אחת? אז בדיוק ההיפך. תמיד אהבתי לאכול, תמיד רציתי עוד כפית ומאז שהייתי ילדה אמא רצתה להתחנן לפני שאפסיק לאכול, אבל לא תמיד היה לה נעים.

אז כמו שבטח כבר ניחשתם, כבר כילדה הייתי שמנמונת, אני לא אחשוף בפניכם את השמות בהם קראו לי בגלל זה, כי בחיי שממש השתדלתי להדחיק אותם ותכלס הם היו הרבה פחות גרועים מהשמות שאני קוראת לעצמי כל פעם שאני עוברת ליד מראה. כן כן, אני לגמרי מקבלת את עצמי כמו שאני.

פעם קינאתי בכל השמנות האלו שמרוצות מעצמן, כמו אלו שבכרטיס ביקור לפני שהן נכנסות לאיזו תוכנית ריאלטי אומרות שהן שמנות ושמחות, שהאוכל גורם להן אושר והן יודעות שהן יפות בדיוק כמו שהן, שיש הרבה מה לאהוב, הייתה לי גם חברה כזו. אבל אחר כך תמיד רואים אותן מרוחות על איזה שער של מגזין בנאלי אחרי שהן הורידו מלא במשקל ועשו איזה ניתוח לקיצור קיבה או סתם הפסיקו לאכול. בקיצור, אני כבר לא קונה את זה. אני רוצה להיכנס לג'ינס הזה, מידה 38 ולקרוע לגזרים את כל האוהלים שיש לי בארון, שונאת אותם.

כשאני עצובה, בא לי לאכול, כשאני משועממת, בא לי לאכול, כשאני לחוצה בא לי לאכול, כשחם לי… טוב נראה לי שהבנתם את הרעיון. והפחמימות האלו, הן נמצאות בכל מקום. יעלי שעובדת איתי במשרד תמיד מביאה עוגיות שאפתה בבית (המקלונית הזאת, אוכלת עוגיה וזה מספיק לה, לפעמים אפילו את האחת הזאת היא לא מסיימת), וערן מהשיווק שחזר שלשום מחו"ל והביא טובלרון (כן, אני יודעת הכי שנות השמונים), איך אני אמורה לא לאכול מהטובלרון שלו? ולא רק בעבודה, גם בבית, מה אני לא אקנה חטיפים ונוטלה לילדים? לא רוצה לעשות להם חסכים. אז למה בסוף אני מוצאת את עצמי אוכלת בלילה כשמורן כבר ישנה את הבואנו שקניתי לה כי היא כל כך אוהבת???

ועידודו המתוק שלי, כל פעם כשנראה לו שאני קצת עצובה הוא מיד מציע לי כיה (סוכריה בשפה של עידו), מבאס שההתניות הרגשיות האלו קיימות כבר בגיל הזה, אבל מה אני אמורה, לאכזב אותו? הוא רק רוצה לשמח את אמא שלו.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך יש לי ג'ינס מידה 38 בארון אם אני כל כך אוהבת לאכול. אז ככה, אני ממש אלופה בדיאטות, כמה אלופה? מספיק אלופה בשביל לכתוב על זה בלוג. כבר ניסיתי כל כך הרבה דיאטות ולכל המרימים גבה, חלק מהן ניסו לטפל גם בסוגיה הרגשית. כמה מהדיאטות שניסיתי היו אפילו ממש יעילות לתקופה מסוימת והסרתי בזכותן כמעט 20 קילו. מצחיקים, אני לא אספר לכם עליהן עכשיו, צריך להשאיר משהו לפוסטים הבאים.

 

לכל הפוסטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מהבלוג

coffe

קפה ירוק, נעים מאד להכיר /

העולם המודרני מביא עמו התמודדויות ואתגרים שהיו שכיחים פחות בעבר הרחוק. אחת התופעות הפופ...

לקריאה נוספת
post1

אני שמנה ואוהבת את זה, לא באמת. /

החלום שלי הוא להיכנס לג'ינס ההוא, זה שקניתי בקיץ לפני ארבע שנים והתכוונתי ללבוש בחורף. בח...

לקריאה נוספת

מצטערת, לא יכולה לדבר עכשיו, אני נלחמת בפחמימות /

כל בוקר אני לובשת מדים ויוצאת למלחמה, למלחמה הפרטית שלי בפיתויים הרבים שבדרך. המדים שלי ...

לקריאה נוספת
לכל הפוסטים

שמרי על קשר

השאירי פרטים ונחזור אלייך בהקדם